החלק היחיד המקבל את חסד התיקון הינו השכל.
השכל בקו המחשבה הארצי כופר כלפי נצח ה'.
עזיבתו את תחום השפה ה"מדעית" וה"הגיונית" מקרבת אותו אל תחום החשיבה המופשטת, אל תחום של תהייה על הכל ללא סקרנות מלאה בתשוקה לפתור או להבין.
האיפשור של שאלות ותעלומות ללא פתרונן מקרב את המגע עם המיסתורין שכן המציאות האמיתית היא מעבר להגיון. ובייחוד מעבר לתפישה.
המציאות האמיתית, בחסדו של אלוהים, ניתנת לידיעה עירומה כפי שהיא. לשם כך עלינו להיות ממש כפי שאנחנו.
ה'תהייה [=התהייה בה' הידיעה] היא ללכת לאיבוד פילוסופי מתוך אהבת הדעת ואמון מוחלט בבורא.
בכדי להימצא במצב-שכל של תהייה יש לדחות את כל המסקנות, את כל פסקי הדין והמשפטים שחרצנו. או לפחות להשהות את אמונתנו בקיומם.
ללא שיפוט אנחנו מעבר לאשמה - זוהי סליחה טהורה. ה'סליחה.
כך היא התפילה המושלמת: ללא בקשות, תלונות ותשבחות. רק להפקיד את שכלנו בידי ההשראה האלוהית.
;){kind=link}